על הספר

בשלהי שנת 2017 מתהפך עולמם של קבוצת ארכיאולוגים צעירים מהאוניברסיטה העברית בירושלים כשהם מגלים במדבר יהודה מערה חתומה מתקופת סוף המרד הגדול. אחד הממצאים הנחשפים בה הוא מגילה מסתורית בת אלפיים שנה.

כך מתחיל מרוץ מטורף למציאת אוצרות המקדש, שהוברחו מירושלים סמוך לחורבן בידי הרומאים – לפני שהארגון הסודי השומר עליו יצליח לחסל את כל העדויות, ואפילו את הארכיאולוגים עצמם.

"מגילת המדבר" הוא מותחן היסטורי מסחרר הנע בין ימינו לבין יהודה החרבה שלאחר תום המרד. סיפוריהם של החוקרים הצעירים מתמזגים באלה של אצילים ופשוטי עם, כוהנים ומצביאים. מתוך הממצאים הארכיאולוגיים והטקסטים העתיקים עולים סיפור אהבה בלתי אפשרי בין מורד קנאי לבתו של כוהן בכיר, חברות אמיצה של שני לוחמים מרקע מנוגד – מפקד המורדים וצעיר שומרוני, וקורותיו של קצין רומאי אכזר ושאפתן הנחוש לשים את ידו על האוצר. לתוך הקלחת נזרקים ארכיאולוגית חכמה, פרופסור טוב לב, רוצח מסתורי, איש שטח מחוספס, שוטר מושחת, בדואי נאמן, חוקרת מגילות נחושה, נזיר זקן וכת סודית, אשר נשבעה לשמור את הסוד קבור לנצח.

בידיים אמונות ובשפה קולחת מתובלים אלה בריחות המדבר, בתבשילים מקומיים, בעולם החי והצומח ובנופי המקום. זהו ספר מתח המבוסס על אירועים היסטוריים, אך רובו ככולו פרי הדמיון.

טעימה מהספר

יום רביעי, 7 ביוני 1967, 22:45, מנזר על גדת נחל קדרון

היה זה הלילה השלישי של המלחמה, והאווירה במנזר הקטן על גדת נחל קדרון הייתה מתוחה. קולות פיצוצים מרוחקים הדהדו לאורך המדבר, והם הלכו והתקרבו עם חלוף השעות. בחדר האוכל הקטן של המנזר התגודדו הנזירים סביב מכשיר רדיו קטן. בקול ישראל דיווח הקריין על התקדמות הכוחות, אך גם תיאר קרבות קשים ועקובים מדם. הצבא הירדני היה בנסיגה, והטנקים הישראלים שעטו קדימה. אווירת חוסר ודאות שררה בין הנזירים; אף אחד לא ידע מה יהיה יחסם של הישראלים לשוכני המנזרים.

ניקלאוס חמק בלאט בין המסדרונות השוממים, וצעדיו הדהדו בין קירות האבן הקרים. הוא החזיק נר שהפיץ מעגל אור קטן בלבד, וידע שאין הרבה זמן. מה שעמד לעשות, ידע עוד, עלול להיחשב כבגידה נוראית, אבל הוא ידע שאין ברירה. 

הוא הגיע לדלת הספרייה והביט לאחור לראות אם מישהו עוקב אחריו, ורק כשנחה דעתו הוא פתח את הדלת בשקט וחמק פנימה. אולם הספרייה היה נטוש לחלוטין. הוא עבר במהירות בין השולחנות וארונות הספרים; הוא ידע בדיוק לאן הוא הולך. כשהגיע לקצה האולם, הוריד שרשרת כסף דקה מצווארו, ובעזרת מפתח קטן פתח ארון עץ כבד. לאורו הדל של הנר בחן את המגילות העתיקות. הוא נאנח בתדהמה כשלא מצא את אשר חיפש; מישהו כנראה כבר הקדים אותו. 

הוא שלף כמה מגילות, עטף אותן במיומנות בבד והטמין אותן בתיקו הקטן. קולות של צעדים נשמעו במסדרון. הוא סגר את דלת הארון ונעל אותו בחזרה. דלת הספרייה התחילה להיפתח באטיות, וניקולאוס כיבה את הנר באצבעותיו והסתתר תחת שולחן. 

הצעדים נכנסו לתוך אולם הספרייה. ממקומו ניקולאוס לא הצליח לראות את הנכנס, אך הוא ידע שאין זה נזיר. הצעדים היו כבדים ושונים מהצליל שהפיקו סנדלי העור שנועלים הנזירים. האם היו אלה נעלי צבא? האדם שנכנס לספרייה לא הדליק שום אור. הוא נע באטיות בין השולחנות, כסורק את הסביבה. הוא יודע שאני פה – המחשבה העבירה צמרמורת בגופו של הנזיר. הוא נע באטיות מתחת לשולחן וחמק בזחילה לכיוון הדלת, נזהר לא להשמיע קול. ידיו המזיעות החליקו על רצפת האבן והרטיבו את תיק הבד שהחזיק קרוב לחזה. הוא המשיך לנוע באטיות, בתקווה שקולות נשימתו המהירה לא מסגירות אותו. הצעדים הכבדים מאחוריו המשיכו להדהד ברחבי האולם הקטן. הוא החסיר פעימה כשהגיע לדלת.

קולות שיחה עלו מהמסדרון. כמה נזירים חלפו באטיות ליד הספרייה, ודיברו בלהט על החדשות. ניקולאוס ניצל את ההזדמנות, פרץ אל המסדרון ונצמד אל זוג הנזירים המופתעים. "מאיפה באת פתאום, ניקולאוס?" שאל אחד מהם. ניקולאוס מלמל משהו לא ברור ופתח בריצה לכיוון הפשפש הקטן בחומת המנזר, שהוביל אל הנחל. הוא לא שמע עוד את הצעדים הכבדים מאחוריו, והיה גאה בעצמו על התושייה שגילה.

ניקולאוס רץ לאורך השביל המדברי. הוא לא ראה או שמע את הרודף שלו מאז שעזב את הספרייה, אך הוא עדיין לא הרגיש בטוח. חרמש ירח דק של סוף החודש זרח מעל והאיר את המדבר באור חיוור וקלוש. ניקולאוס הכיר את הדרך, הוא הלך בה מאות פעמים בעבר, אבל עכשיו האדרנלין געש בעורקיו וחידד את חושיו. הוא נאבק בפחד המשתק שעדיין אחז בו. הוא ידע שעכשיו כבר אין דרך חזרה. 

הוא עצר לרגע להסדיר את נשימתו ולהביט לאחור. במערב עדיין נשמעו קולות הפיצוצים מהקרבות בירושלים, והבזקים של אור ואש ריצדו על ראשי הגבעות באופק. כמה מטוסים חלפו בטיסה נמוכה מעל, וצווחת מנועי הסילון שלהם הפרה את הדממה העמוקה של המדבר. הוא חזר לרוץ, ביודעו שבעוד כמה מאות מטרים יגיע לנקודה. הוא קיווה שמישהו ממתין לו כפי שסוכם. הוא התפלל שהמישהו הזה חמוש וקיווה שאף על פי שהוא לא מצא את המגילה הנכונה, הסחורה שהוא נושא בידיו תספיק כדי לשכנע את הישראלים לחוס על המנזרים ולשמר את מעמדם.